הבינה המלאכותית כבר חלק מהיומיום של דוקטורנטים, והשאלה היא איפה עובר הגבול. בכתבה שפורסמה באתר ynet, "צ'אט יקר, תכתוב לי דוקטורט": מה באמת מותר לדוקטורנטים לעשות עם AI, פרופ' עקיבא פרדקין מסביר מה נחשב שימוש לגיטימי ומה כבר חוצה את הקו.
לפי פרדקין, השימוש ב-AI הוא לא בעיה בפני עצמו. אפשר להיעזר בו כדי לחשוב על רעיונות, לשפר ניסוח ולסכם חומר שהחוקר עצמו סיפק. מנגד, כתיבה של פרקים מרכזיים כמו סקירת ספרות, מתודולוגיה וניתוח ממצאים, בלי תרומה עצמאית ברורה של החוקר, נחשבת לבעייתית. גם ציטוטים מומצאים או לא מאומתים הם קו אדום. הוא מדגיש שהאחריות על המחקר נשארת תמיד אצל הדוקטורנט, ושכדאי לדווח בשקיפות על כל שימוש בכלי.
עוד הוא מזכיר שדוקטורט הוא תהליך למידה ולא רק תוצר סופי. ההתמודדות עם אי-ודאות, הכתיבה מחדש והחידוד של הטיעון הם הדרך שבה נבנית מומחיות, ולכן קיצורי דרך עלולים לפגוע בה. הוא גם ממליץ לא להכניס לכלים חיצוניים נתונים רגישים או טיוטות שלא פורסמו.
מי שלומד או שוקל ללמוד דוקטורט מוזמן לקרוא את הכתבה המלאה באתר ynet.


